בלוג האימון של טלי פלד
0
14.02.13
אימון עסקי – ראיון לידיעות אחרונות

ראיון בתוך כתבה בעיתון 'ידיעות אחרונות' (הראיון עימי מודגש בהמשך).

המאמר התפרסם ב-18.08.2010 ב-  http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-3933108,00.html

כמה שווה פיצה מסלב? מסתבר שלא הרבה

קרן פלס נפרדה מהפיצרייה? טוב, זמרים, שחקנים וכדורגלנים אף פעם לא היו אנשי עסקים כל כך מוצלחים (למעט כמה יחידי סגולה)

עוד ועוד ידוענים מנסים את מזלם בתחום הבילויים וההסעדה, לא כולם מצליחים. בשבוע שעבר מכרה קרן פלס את פיצה פוקו, שפתחה עם בעלה לפני תשעה חודשים בלבד בתל אביב; ננסי ברנדס הסתבך בחובות אחרי שבר ההופעות שלו ננסי בר־דאנס נסגר; דודי מליץ יצא מבית "האח הגדול" וגם ממסעדת תפוחי האדמה שפתח באזור קרליבך, אחרי זמן קצר; ארקדי דוכין פתח לא מזמן את ה"סעודה" באלנבי, אחרי שעמד בראש שתי מסעדות שנסגרו אחרי חצי שנה. "אף פעם לא הייתי כלכלי מדי או מחושב מדי", הסביר בראיון שהעניק לא מזמן.

לעומתם, יש גם כאלה שעושים חיל. איל קיציס פתח ומכר את ראסטי ג'יימס בנמל ועדיין מפעיל את מרינה בר במלון מרינה; יואב "הצל" אליאסי היה הבעלים של רשת המסעדות טוקיו שנגחאי ובעליו הנוכחי של מועדון "המעבדה" ברחובות; ויורם ארבל מנהל את חומוס הללויה ברמת גן. גם בתחומים אחרים טובלים הסלבס את ידיהם. דידי הררי פתח חנות למערכות קולנוע ביתיות (שלומי שבת, אייל גולן, אבי נמני, איציק זוהר, צופית גרנט והסלב מוטי איווניר נצפו בהשקה!) ולג'נגו (עמיר רוסיאנו) יש מכבסה באזור שינקין.

פלס. צילום: חיים הורנשטיין

עוד סקטור שאוהב להתפתח לכיוון העסקים הוא הכדורגלנים, שהמוצלח שביניהם הוא כמובן חיים רביבו — מולטי־ביזנס־מן שידו בכול, מנדל"ן, דרך מרכזי קניות ועד למגזין אופנה. חוץ ממנו הרשימה הארוכה עד מאוד כוללת את אלון חרזי (מבעלי פפגאיו בחיפה), ליאור רפאלוב (שותף בקפה רפאלוב), עידן שום (בעל עסק לעיצוב פנים עם גיסו אמיר שלח), ליובל אבידור היה קפה בראש פינה ולפליקס חלפון היה עסק לא מוצלח למכונות שתייה שגרר אותו לעסקים אחרים.

עם זאת, כדורגלנים רבים — שחושבים שאם הם אוהבים לבלות הם גם יודעים לנהל חיי לילה — פנו לפתוח פאבים, ביניהם גדי ברומר ולירן שטראובר (ליאונרה), איציק זוהר (סאגה), מיכאל זנדברג ואבי יחיאל (בנימין), והבינו מהר מאוד שזה לא עסק.

ברומר ושטראובר נכנסו כשותפים בליאונרה ב־2007 עם חברם, יו"ר הפועל רמת גן ירון קוריס, אבל בתוך פחות משנה נסגר המקום, לאחר שהשלושה נפלו קורבן לטענתם לתרגיל עוקץ. ברומר שקע בחובות המוערכים ביותר מחצי מיליון שקל ונאלץ להתמודד עם הנושים. "נכוויתי מאוד מהעסק הזה", הוא מספר השבוע. "עכשיו אני יודע שכדי לפתוח עסק צריך גם להבין בתחום, ולדעת במה מדובר. לא מספיק להיות איש בעל שם. לא היה לי מושג לאן אני נכנס".

השילוב בין מפורסמים לבעלי פאבים מועד לכישלון?

"אם זה בשביל יחצנות בלבד, ואתה לא מושקע בעצמך בעסק, כמובן שזה יכול רק לעזור. אבל אם אתה עומד להשקיע מכספך אתה חייב להבין ולהיות בעניינים. יכול להיות שבהתחלה הקטע היחצני יעבוד וימשוך אנשים, אבל עסק זה לא משהו שמיועד לעבוד לתקופה קצרה. צריך לדעת לנהל אותו לאורך זמן".

מה, זה עוזר למקום כשהבעלים מפורסמים?

"אנשים אוהבים להגיע למקום של מפורסמים. גם לפאב שלי הגיעו מן הסתם בגלל זה. אבל זה נכון רק לשלב הראשוני".

במקביל לכוכבי הטלנובלות והספורטאים, גם כוכבי הריאליטי לא נשארו מאחור. גיא גיאור הוא בעליו הגאה של הפאב ועד בית בתל אביב, ושרון איילון

פתחה מסעדת דגים וארגנה טיולים. ואם כבר מדברים על כוכבי עבר, אז ליעקב גלעד היה מקום של עוף בגריל בשנות ה־90, לרפי פרסקי היה את האלפנט ברחוב אלנבי וגם פיצוצייה, והזמר אדם עסק במסעדנות (למעשה אדם לא עסק במסעדנות. מקורות בסביבתו מוסרים שהמקום שהיה קרוי אדמס, על שמו, לא היה בבעלותו. אדם היה רק אחראי על צוות המלצרים המזמרים, בנה את המחרוזות והחליט מי ישיר מה. לפעמים היה גם מופיע. כסף כבעלים הוא לא ראה).

עכשיו אחרי שהתבססה הטענה שיש מגמה שבמסגרתה מפורסמים נוטים לפתוח עסקים, אפשר להמשיך ולשאול את השאלה — הסלב והעסק, מה הקשר?

רוב הידוענים, שששים אלי מיקרופון בכל פעם שנשאלת שאלה הקשורה בתוכנית הטלוויזיה החדשה שלהם, מסרבים לשתף פעולה. "זה מזכיר לי שנים קשות", מספר אחד מהם. "לא רוצה להשתתף", אומרת רותם אבוהב, שהייתה לרגע קשורה לפריינדז, בית קפה באבן גבירול.

לפני תשע שנים פתח פרשן הכדורסל שימי ריגר מקום של שווארמה באבן גבירול. הדוכן, שזכה לשם המקורי "רק רשת", פעל במשך חצי שנה. הצלחה זו לא הייתה. "פתחתי את המקום כי רציתי להפסיד כסף", אומר ריגר בציניות. לדבריו, הבעיה העיקרית שבעקבותיה קרס העסק הייתה בחירה לא נבונה של שותפים. "אני מצטער שפתחתי את המקום, אבל רק בגלל הבעיות שהיו לי עם השותף", הוא מסביר. "מבחינתי הייתי פותח מקום חדש, אבל אני לא מסוגל להיות מאחורי הדוכן 24 שעות ואני לא מתכוון להסתכן עם שותף אחר".

זה עוזר שהשם שלך מוכר.

"בשלב ההתחלתי כן, אבל אם אין אוכל טוב לא יעזור שום דבר. השם שלך מספיק טוב לביקור אחד, אבל אם הלקוח לא מרוצה הוא פשוט לא יחזור. אצלי היה אוכל טוב, הייתה עלייה גדולה מאוד במכירות, אבל הבעיות עם השותף עלו לי ביותר כסף".

בעצם, לא כל הסלבס מסכנים את כספם. הדיל בענף מוכר למדי. "זה לא מדויק שהמפורסמים עצמם פותחים עסקים", מגלה צלם הפפראצי צ'ינו. "מישהו פונה אליהם ברגע שהם קצת חמים, ואומר להם 'בואו תהיו שותפים ב־30 אחוז מההכנסות, רק תנו לי להגיד שזה המקום שלכם'. אז כל התקשורת באה, עושים כמה אייטמים בעיתון ונוצר באזז סביב המקום החדש".

והסלב בכלל לא מעורב בניהול המקום.

"שמע, צילמתי את קרן פלס ביום שנפתחה הפיצה שלה. אחרי זה עברתי במקום כמעט כל יום לחפש אותה, והיא אף פעם לא הייתה בעסק. לדעתי, היא אפילו לא באה לאכול שם".

הבזקי הפלאשים והבאזז המזמזם אינם מספיקים בכדי להשאיר בית עסק בחיים. "בדרך כלל סוגרים את המקום אחרי חצי שנה", אומר צ'ינו, "כי בסופו של דבר מה שמעניין את האנשים זה לא שזה מקום של סלב, אלא האווירה, השתייה והאוכל".

"אנשים חושבים שאם הם מוסיפים סלבס לעסק זה יביא הרבה אנשים, אבל בפועל זה לא נכון", מצטרף גורם ותיק בחיי הלילה התל אביביים. "הסלבס נכנסים על תקן קוריוז, וזה עוזר למודעה בעיתון, אבל בפועל פוגעים במקום. הם עושים יח"צ ראשוני ורעש תקשורתי, אבל לטווח הארוך זה לא מוכיח את עצמו. הקהל האיכותי בתל אביב לא אוהב סלבס ולא אוהב לראות את האנשים שהסלבס מושכים, כלומר את הבחורות שמסתובבות סביב המפורסמים. כל הפקאצות שבאות כי הן מקוות להשיג את קיציס לא מוסיפות למקום ובסך הכול רק גורעות ממנו".

"להתבסס על זה שהם ידוענים זה נחמד, אבל רחוק מלהספיק", מנדבת עצה טלי פלד, מאמנת אישית ועסקית ובעלת תואר שני במינהל עסקים. "אז עשו השקה ובאו כל החברים המפורסמים שלהם ובזה זה נגמר. כדי לפתוח עסק לא מספיק להתבסס על פרסום הדמות המשקיעה או כמות החברים שלה וכן אין להתבסס על הכישורים שלה בלבד. צריך לתת את הדעת לכמה פרמטרים חשובים כמו קהל יעד, מיקום, תכנון אסטרטגי, שיווק וכדומה".

פלד שולפת את נתוני הלמ"ס, המוכיחים כי רוב גדול של בתי עסק נסגרים בתוך שנה מיום פתיחתם. "מחקרים מראים שהסיבה העיקרית לכישלון עסקי היא חוסר ידע והכוונה", היא מסבירה. "כשסלב פותח עסק טבעי שיגיעו אנשים רבים לערב הפתיחה, השאלה היא מה קורה לאחר מכן. האם הוא נמצא קבוע בעסק כדי למשוך קהל? לרוב התשובה היא לא ולכן הוא בעצם סוג של שותף לא כל כך פעיל בהמשך, ואז העסק הופך להיות ככל עסק אחר ללא ההילה של הדמות המפורסמת".

דוגמה חיה לכך היא הקשר בין הבעלים לשעבר של המועדון גהה לבין הראפר סאבלימינל. בין שני הצדדים נחתם הסכם שלפיו ייעשה שימוש בשמו של סאבלימינל כדי ליצור מוניטין למקום. הרפאר התחייב לקיים אירועים במקום ולמשוך קהל, אבל בעלי המועדון טענו שהמאמצים שהשקיע התמצו במסירת ידיעות לעיתונים אזוטריים, שהופסקו כעבור ימים מעטים. לטענתם, פרט לאירוע ההשקה וליום ההולדת שלו, סאבלימינל בקושי נכח במועדון, וכשכבר הגיע נהג לשהות זמן קצר ולהסתלק עם חבריו מבלי לשלם. בעלי המועדון סירבו לשלם לסאבלימינל את הנתח שהגיע לו על פי החוזה, אך הוא תבע אותם וזכה בפיצוי בסך של 300 אלף שקל.

שותפו האמנותי לשעבר של סאבלימינל, הצל, דווקא כן מסתדר עם בעלי המועדון המעבדה ברחובות. הוא פשוט הגיע איתם להסכם ומקפיד לעמוד בו. "אני לא מנהל את המקום וגם לא מסוגל לנהל אותו, כי אני צריך להשקיע בקריירה המוזיקלית שלי", הוא אומר. "אם אתחיל לנהל זה יגזול ממני את כל הזמן ואני יכול לשכוח מהמוזיקה. לכן אני נותן לשותפים להתעסק בענייני הניהול ואני מתעל את הכוח שלי ליח"צ. ברגע שאתה בנאדם מפורסם הרבה יותר קל לך בתחום הזה. אנשים אוהבים להתערבב".

ואולי כדאי שכל זבי החוטם ילמדו מארנון צדוק, שחקן הקולנוע הוותיק ששיחק בסרט "מאחורי הסורגים" והצטרף לפני שנתיים כשותף לפלאפל רומיה באבן גבירול, בלי השקות ובלי פרימיירות. "אי אפשר להיות שותף בעסק מבלי לעבוד במקום", אומר צדוק. "אם אני לא במקום, עוסק במלאכה מהזבל ועד הקופה, זה לא שווה. אנשים לא באים בגלל שיש סלב, הם באים כי טעים. סלב זה נחמד, אבל רק עד הבטן. גם אם תאכל פלאפאל אצל אלביס פרסלי והוא לא יהיה טעים, לא תחזור".

לדבריו, הידוענים שמקווים להרוויח כמה שקלים רק מתרומת שמם למקום, מועדים לכישלון. בשביל הצלחה צריך גם לב ונשמה. "אלה שסומכים על הפרסום שלהם אוכלים אותה תמיד", מזהיר צדוק. "אני לא הלכתי לפלאפל סתם. אני בשלן, אוהב להתעסק עם אוכל ומסעדנות זה משהו שמדבר אליי. לא הצטרפתי לעסק שלא מעניין אותי".

האני מאמין של צדוק הצליח לפתח עבורו את שתי הקריירות. אחרי כשנה וחצי מוצלחות בפלאפל הוא נקרא חזרה לעולם הקולנוע, ובחצי שנה האחרונה צילם שני סרטים. העבודה המאומצת מול המצלמות אילצה אותו לעזוב את הפלאפל. "הגענו להבנה שאני לא יכול להמשיך להיות שותף מבלי לעבוד במקום, וכיוון ששיגעו אותי מהקולנוע נאלצתי לעזוב", הוא אומר. "אבל זה לא אומר שאני לא אחזור. אני בסטנד ביי".

אתם מסכימים? יש לכם מה לומר? אשמח לשמוע את דעתכם:


הוספת תגובה

בחזרה למעלה